אמא - אירית
סיווי שלי
22 שנה עברו מאז אותו לילה ויום קשה שבו נאלצנו להפרד ממך.
כאן, בין הכרמל לים בנוף שכל כך אהבת טמנו אותך לפני 22 שנים, ואני מרגישה כאילו זה קרה אתמול... אותם החצבים, וחבצלות החוף פורחות בעונה זו ואותם חסידות, שקנאים, ועוד ציפורים נודדות מגיעות לבריכות הדגים.
אבל השנה הזאת שונה מכל 22 השנים הקודמות... השנה אנחנו בתקופה של מגפת קורונה והרבה מוקירים וזוכרים אותך היום מבלי להגיע לכאן. אני מבינה את כל מי שבחרו לא להגיע ומכבדת אותם, ומודה מאד למי שלמרות הקורונה היגיע.
לפני שנה עברנו את קו השיוויון ועכשיו אנחנו יותר זמן בלעדיך מאשר היינו איתך...
היו לנו 20 שנה מאושרות שבהם ראינו כיצד אתה גדל ומתפתח לעלם חמודות, רציני ורגיש עם המון תובנות ואחריות לעתיד. כבר בגיל 20 היית בוגר מכפי גילך עם המון אחריות ורגישות לסובבים אותך אבל כל זה נגמר בבת אחת לפני 22 שנה.
לא האמנתי שאצליח לעבור בשלום את קו השיוויון הדימיוני הזה שבו אני יותר שנים בלעדיך, מתגעגעת בכל ליבי, ועדיין שומעת את קולך ומרגישה את הריח שלך ...
לפני שנה נפרדנו מסבתא פנינה שבשיחותינו האחרונות הזכירה אותך הרבה פעמים והתעקשה שהתמונה שלך תהיה ליד המיטה שלה כל הזמן.
למרות 22 השנים שעברו אתה תמיד תישאר רק בן 20 ושלושה חודשים ... בחור צעיר עם המון תוכניות לעתיד והמון מרץ, יוזמה ועשייה שנקטעה בבת אחת
בשבילי אתה לא פה בבית קברות, אתה בבית איתנו בין הקירות, בפינות, בחפצים, ובתמונות, אתה גם בחוף הים שכה אהבתה ובעוד הרבה מקומות. אתה מופיע ומציץ פתאום בכל מיני מקומות מאין "נוכח נפקד", שאיתו אני מבלה בימים ובלילות, מתגעגעת ומנסה למצוא תשובות...
22 שנים של געגוע לעלם החמודות שקפא בהיותו בן 20 ושלושה חודשים
הלוואי שהשנה החדשה שבפתח תביא איתה רק בריאות, שלום, וכל טוב לנו ולכל עם ישראל. שנה טובה
