סיווי שלי
24 שנים בלעדיך והגעגוע לא נעשה יותר קל...
לפני שנים ספורות עברנו את קו השוויון והיום אנחנו יותר שנים בלעדיך מאשר זכינו שתחייה איתנו. לא האמנתי שאצליח לעבור בשלום את קו השיוויון הדימיוני הזה, אני מתגעגעת אליך בכל ליבי, ועדיין שומעת את קולך ומרגישה את הריח שלך כאילו רק אתמול יצאת מהבית... למרות 24 השנים שעברו ישנם רגעים שאני מחכה לנס או התגלות שלך בפני ולו לרגע קט.
הגעגועים לקול צחוקך המתגלגל, הכניסה הדרמתית שלך הביתה, והריח המיוחד שלך עדיין מהדהדים בראשי למרות השנים הרבות שעברו.
עם השנים המחשבות והניסיון לדמיין מה היית אומר או עושה במצבים ממסוימים לא מרפות ממני. המחשבה שהיית יכול להיות איש משפחה למופת, אבא נהדר, ואיש שיכול לתרום מיכולותיו הרבות לחברה ולמדינה רק מעצימות את הכאב והכעס על הקלות הבלתי נסבלת של מותך המיותר.
כאן, בין הכרמל לים בנוף שכל כך אהבת טמנו אותך לפני24 שנים, ואני מרגישה כאילו זה קרה אתמול... אותם החצבים וחבצלות החוף פורחות בעונה זו ואותם חסידות, שקנאים ועוד ציפורים נודדות מגיעות לבריכות הדגים. אותה רוח צפונית וקרירה מלטפת אותנו בערבים, ואותה תכונה וצפייה לקראת השנה החדשה.
ובכל זאת במשך 24 השנים שעברו, כולנו התבגרנו, השתנינו, וצמחנו למחוזות אחרים. לצערי נאלצנו במשך אותם שנים להיפרד מחלק מהאנשים שאהבו אותך כל כך ואתה היית חלק חשוב מחייהם.
בשבילי אתה לא פה בבית קברות, אתה בבית איתנו בין הקירות, בפינות, בחפצים, ובתמונות, אתה גם בחוף הים שכה אהבתה ובעוד הרבה מקומות. אתה מופיע ומציץ פתאום בכל מיני מקומות מאין "נוכח נפקד", שאיתו אני מבלה בימים ובלילות, מתגעגעת ומנסה למצוא תשובות...
24 שנים של געגוע לעלם החמודות שקפא בהיותו בן 20 ושלושה חודשים
הלוואי שהשנה החדשה שבפתח תביא איתה רק בריאות, שלום, וכל טוב לנו ולכל עם ישראל. שנה טובה
אמא אירית
