כתב: רוברט טסט
כאשר ביום מן הימים אשכב במיטת חוליי ויקבע מות מוחי, אל תנסו להכניס חיים מלאכותיים לגופי ואל תקראו למיטתי "מיטת מוות". קראו למיטתי "מיטת חיים" וקחו את גופי כדי לעזור לאחרים לחיות חיים מלאים יותר:
-את ראייתי, לאדם שלא ראה זריחת שמש, פניו של תינוק או מבטה של אישה אוהבת.
- את ליבי, לאדם שליבו הפך את חייו לכאב מתמיד.
- את דמי, לנער שהוצא ממכונית פגועה, כדי שיראה את נכדיו משחקים.
- את כליותיי, למי שתלוי במכונה כדי להתקיים משבוע לשבוע.
- קחו כל עצם, שריר או עצב מגופי ועשו שילד נכה יוכל ללכת.
- קחו כל פינה במוחי ותאי, אם צריך, ותנו להם לגדול על מנת שיום אחד ילד אילם יוכל לצעוק וילדה חרשת תוכל לשמוע נקישות הגשם על החלון.
- שרפו את גופי , ופזרו אפרי כדי שהפרחים יוכלו לגדול, ואם אתם חייבים לקבור משהו ממני, שיהיו אלה חסרונותיי וחולשותיי.
תנו את עוונותיי לשדים ואת נשמתי לאלוהים.
אם אתם מעונינים לזכור אותי, עשו זאת במעשה טוב או מילה טובה למי שזקוק לזה.
אם תעשו כל שאני מבקש אחיה לעד.
