אמא אירית - בבית הקברות
סיווי שלנו
כבר 20 שנה כשהחצבים פורחים בצידי הדרכים והחבצלות בחוף הים אנחנו נפגשים פה לזכור ולהיזכר בך.
עזבת אותנו בפתאומיות בלי אפשרות להפרד, להבין ולקלוט את מה שקורה.
בשיא פריחתך ונעוריך כשכל החיים עוד לפניך נהרגת...
ומאז
20 שנה שאני חושבת עליך בלילות
20 שנה שאני מנסה לשמר את צליל קולך וריח גופך
20 שנה של געגוע לילד נפלא, חבר ורע נאמן
20 שנה שבהם כל אחד ואחד מאיתנו גדל והתפתח לכיוונים שונים ואתה נשארת צעיר לנצח
20 שנה גידלתי אותך באהבה אין קץ ובמסירות רבה... ו 20 שנה אני חייה בלעדיך עם המון געגוע
