דברים לזכרו - טל זוהר חבר מהצבא
סיוי יקר,
20 שנה
זה לא נתפס בכלל
עוד מעט אתה יותר זמן אינך מאשר היית
אבל אתה לא אינך
אתה פה
אתה אולי לא חי
אבל אתה נמצא בלב שלי,
אמא שלך נמצאת בלב שלי,
הקיבוץ שלך נמצא בלב שלי,
החוף שגדלת בו - אני נמצא פה מספר פעמים כל שנה, כל פעם שאני פה אתה בלב שלי, אתה במחשבות שלי, אני רואה את התמונה שלך.
אתה חי.
היית בלב שלי כשהייתי צריך לקבל החלטה בבית חולים אם אני מסכים לתרומת איברים של אחותי מיכל.
לא דימיינתי שאצטרך לקבל החלטה כזאת בחיי.
בזכותך לא היתה בכלל התלבטות.
הייתי כ"כ גאה להגיד שאני חבר שלך, ושהאברים שלך הצילו אנשים אחרים.
שאתה עדיין בעצם חי, בגוף של אנשים אחרים, ובלב של קרוביהם, ובלב של כל מי שהכיר אותך או שמע עליך.
מאז שהצטרפתי למועדון משפחת השכול, המפגשים עם העולם שלך קיבלו זוית אחרת.
הם הפכו להיות פלאש פורוורד לחיים של המשפחה שלי.
משפחת בר נתן היא המודל שלי לחיקוי.
אירית היא אמא שלי עוד 12 שנים. למרות שהן בנות אותו גיל. אבל כאמהות שכולות, אירית בת 20 ואמא שלי צעירה בת 8.
אני בטוח שאני לא מכיר את אירית לגמרי.
ברור לי שלא תמיד היא שמחה וחיובית.
וברור לי שכל שמחה בחיים מהולה בקצת עצב.
ובטח יש ימים ארוכים וקשים של מחשבות.
אני מקווה ומאמין שאת כבר מצליחה לנהל את השכול, את העצב, את המחשבות.
אני מקווה שגם אמא שלי תהיה כמוך כשהיא תהיה בת 20.
אני מקווה שהמשפחה שלי תהיה כמו משפחת בר נתן כשנהיה בני 20 לשכול.
אני מקווה שאחותי מיכל, תמשיך לחיות בכ"כ הרבה לבבות כמו שסיוי נמצא בלבבות של כ"כ הרבה אנשים, גם כשהיא תהיה בת 20 לא איתנו.
אוהב אותך אח יקר
אתה נמצא בלב שלי
שם אתה עדיין חי
טל
