עדי רוטנשטיין - כיתת סנפיר
סיוי!
הרבה מילים ועוד מילים אפשר לכתוב עליך ואליך סיוי.
היום ה- 20.9, 3 ימים לאחר התאונה הקטלנית, אני יושבת פה, בחדרי ומנסה לכתוב לך דברים שלא הספקתי לומר לך אף פעם.
ביום ראשון, שבוע לפני, נסעתי איתך ברכבת לת"א, דיברנו על הכל: מהדבר הכי קטן שבעולם ועד אפילו הבחורות שרוצים לשדך לך. נפרדנו בת"א ואני המשכתי לבאר-שבע. לא ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאני אדבר איתך, אראה אותך, אפילו במשך השבוע לא התקשרת אלי – מה שבד"כ כן היית עושה.
ביום שישי הייתי עוד בבסיס, כן כהרגלי שוב הייתי אמורה לעשות שבת, בבוקר בישרו לי את הבשורה המרה: "סיוי עבר תאונת דרכים והוא פצוע קשה, כדאי שתגיעי מהר לרמב"ם" – 5 שעות נסעתי בדרכים וכל הזמן חשבתי וחשבתי, חשבתי עליך סיוי, התפללתח כל הזמן שרק תהיה בסדר, מה אני אגיד לך סיוי, תחילה חשבתי שעובדים עלי, לא יכולתי להאמין שזה קרה גם לנו ועוד לך סיוי, ציף ציף שלי.
הגעתי לבית החולים, ראיתי אותך שוכב, לא זז, נגעתי ביד שלך היא הייתה חמהכאילו שאתה באמת חי. דיברתי אליך ואני מקווה ששמעת אותי, אמרתי לך שאתה חזק ובטוח שתחזור אלינו – אך מה שלא ידעתי הוא שאתה סיוי כבר לא איתנו, כנראה שה' רצה יותר מידי שתהיה שם למעלה, איתו בשמיים, ואני מבינה גם למה – ילד כזה מתוק, תמיד מחייך לכולם, תמיד מוכן לעזור, לארגן דברים, היית חבר של כולם ואנחנו כל-כך אהבנו אותך.
בעוד 5 ימים היית אמור להגיע אלי לבסיס, להיות איתי יחד 6 חודשים, לא רק בשיש-שבת אלא כל יום. סיוי, כמה תכנונים היו לנו – רצינו לעשות יחד שבת, רציתי שתהיה הצוער הכי מ"דוגם" בבה"ד, רציתי לדאוג לך כמה שיותר וסיפרתי כבר לכולם בבה"ד שמגיע לקורס אדם מקסים ושישמרו עליך כי אם לא יש להם עסק איתי.
כל-כך חיכיתי לרגע הזה שתגיע ואני אראה אותך כל יום, אבל סיוי, אותך אני לא אראה יותר, הלכת כשאתה בס"כ בן – 20, צעיר, אם אלפי תכניות לעתיד, אפילו את הצבא לא הספקת לסיים.
היית ילד צנום ורזה וכשהתקבלת לסיירת מטכ"ל אף אחד לא האמין שתעבור אפילו את הגיבוש והנה אפילו הגעת עד לקק"צ חי"ר.
בדרך חזרה מההלוויה הלכנו כולנו ושתקנו, ואני כל הדרך חשבתי איך אוכל עכשיו להמשיך בלעדיך, לא יהיה מי שינזף בי: "את חוזרת ביום חמישי ואת אפילו לא באה להגיד שלום, לא מרימה טלפון, אח"כ אל תתפלאי שאני כועס עליך!" או היית כועס עלי ועל סיון שלא נעיז בחיים אפילו לחשוב לנסוע בטרמפים.
כולם סיפרו שהם חולמים עליך, אז סיוי? למה אלי אתה לא בא בחלום? רק כדי לראות אותך שוב, לחוש אותך, שוב לשמוע את קולך, רק עוד פעם אחת, עוד פעם אחת ודי!!
סיוי, רק רציתי שתדע שהיית לי כמו חבר, אהבתי אותך נורא ואני ממש מתגעגעת אליך, אני לא קולטת איך אעבור עכשיו בשכונת חיילים ולא אכנס לחדר הראשון שבשכונה שהוא בעצם שלך.
סיוי, אני בטוחה ששם למעלה אתה תשמור על כולנו ואני בטוחה שה' לא לקח אותך סתם ככה להיות שם לצידו.
אזכור אותך תמיד ואוהב אותך לנצח
עדי
