סיון ענבר - כיתת סנפיר
ציפציף,
שבוע עבר וכאילו כלום, הכאב רק הולך ומתגבר, מתעצם עד כדי פיצוץ. אני מרגישה כאילו כל השיחות שניהלנו רק החלו ואני מחפשת אותך כדי להמשיכן, כדי לסיימן, אבל אתה לא איתנו.
חשבתי מה אוכל להגיד עליך והחלטתי שלא אומר עליך, אלא אדבר אליך, אבל המילים כמעט אינן יוצאות.
רציתי לספר לכולם ובייחוד להזכיר לך את מה שעברנו בתקופה האחרונה – אני זוכרת, שבכל תקופת ההכנה שלך לקורס קצינים היית מגיע בימי חמישי. היה לך מנהג לצאת כל יום חמישי, לא משנה מה. תמיד היית זה שגררת אותי לצאת לרקוד, היית אומר לי שזה בדיוק הזמן שאני צריכה להזיז את עצמי ולא ללכת לישון, היית אומר לי שהזדקנתי מהר מידי ואתה תדאג לכך שבכל זאת אני אקים את עצמי ואצא איתך.
רק ביום חמישי, ביום בו קרתה התאונה הקטלנית, ניסיתם לשכנע אותי לבוא איתכם לרמת-דוד, ואני סירבתי, אמרתי לכם שאני באמת רוצה לבוא איתכם, אבל אני עייפה. וככה התווכחתי איתכם עד שנשברתם, ונסעתם בלעדי. אני מנסה לחשוב מה היה קורה אילו רק נסעתי איתכם ואני כבר לא יודעת מה עדיף… המחשבות הורגות אותי.
אני זוכרת שבאחד מאותם ימי חמישי, שבועיים לפני התאונה, הזכרתי שאני מכינה לך ולנועה ארוחה. עוד לפני שהספקתי להתחיל את ההכנות, התקשרת אלי ואמרת שהגעת לא מזמן ואתה בדרך אלי. תוך 5 דקות כבר היית אצלי מוכן לעזור לי – רק שאגיד לך מה לעשות. מייד לקחת קרש חיתוך והתחלת לקצוץ סלט בצורה הכי מושקעת שרק אפשר לחתוך סלט.
ציפציף, כל כך השקעת בסלט מסכן לארוחת ערב, אבל זה שוב פעם הראה לי את הדמות שלך – בן אדם נמרץ שתמיד ישקיע בהכל ויעשה זאת בצורה הכי מתלהבת שרק אפשר. בסיום הארוחה אמרת לנו שמעכשיו אנחנו עושים הרגל ולפחות פעם בכמה שבועות מכינים ארוחה כזו. אבל את הרעיון הזה לא הספקנו לממש.
אני זוכרת שכל תקופת הקיץ, כשכל החבר'ה היו רוצים ללכת לים, אתה היית זה שמארגן שכבר נרד לים – היית הולך להביא את הקלאב קאר של אבא שלך, מגיע לשכונה ומצפצף לכולם שיעלו. תמיד דאגת שלא נשכח אף אחד ולכולם יהיה בסדר, העיקר שניסע לים, כולם יחד.
באותה תקופה, כשהחום כבר נהיה בלתי ניסבל, הוריך קנו לך מזגן לחדר. כל כך התלהבת ממנו, שנראה לי שלא היה אחד בקיבוץ שלא ידע שלסיון בר-נתן יש מזגן בחדר. כששאלו אותך ממי קיבלת אישור לכך, היית צוחק ועונה – ממי אתם רוצים שאקבל אישור מאמא שלי שאחראית על ועדת צעירים או מאבא שלי שעובד בבנין? ובשיא ההתלהבות היית קורא לכולם לשבת אצלך – ב"אלסקה" , כך היית קורא לחדר שלך, "אלסקה", ואנחנו נהינינו מכך…
בחודש האחרון היית מתקשר אלי כמעט כל יום, היינו מדברים, מנהלים שיחות נפש על כל דבר שבעולם, מקשקשים ומתכננים את החמשושים שלנו. אני זוכרת שכשתכנתתי את מס' הפלאפון שלך בפלאפון שלי, כיניתי אותך בתור "ציפציף" ואתה התרגזת על כך, אבל אמרתי לך שרק ככה אני יכולה לזהות אותך.
נזכרתי בדבר כה קטן וחסר משמעות מכוון שאני יודעת שיותר לא אקבל שיחות מזוהות בשם "ציפציף" (Zif Zif). שבוע עבר ואני עדיין ממתינה לראות את "Zif Zif" על צג הטלפון שלי… מרגישה עד כמה נוכחותך חסרה לי, עד כמה חסרים לי הוידויים שלי, עד כמה חסרים לי הוידויים שלך…
אני זוכרת הכל ציפציף ומזכירה לך זאת כדי שלעולם לא נשכח.
סיון
