דפנה גל - מושתלת ריאות
סיוון,
לא הכרתי אותך בחיים אבל אני מרגישה שאנחנו מכירים טוב מאוד. כבר 10 חודשים אני מכירה ונושמת כל נשימה שלך, במקומך. שומרת שחמצן נקי ימשיך לתת חיים לריאותך.
לפני יותר משנתיים, לאחר 23 שנה של מחלת הסי. אף, התדרדר מצבי ונאלצתי להזדקק להשתלת ריאות על-מנת שאוכל להמשיך את חיי. 11 חודשים חיכיתי להשתלה המיוחלת. 11 חודשים אותם אני עברתי בבית, מחוברת לחמצן 24 שעות ביממה ולמכונת נשימה בלילות. 11 חודשים אותם אתה עברת בצבא, בתור חייל מצטיין, עם חברים ובילויים במסיבות ובמיצויי החיים הצעירים והיפים שלך עד-תום.
ואז, כמו שהגורל יודע לתעתע בנו, הוא הכה בשרביטו המכושפת ובכמה שניות הגלגל התהפך – אתה, החייל החזק ומלא החיים, איבדת את חייך בתאונה מחרידה ומיותרת כל-כך. ואני, הבחורה החולה והחלשה שכמעט ולא יכלה לצאת מהבית חודשים רבים, קיבלתי את חיי במתנה.
אני רוצה להודות לך כל-כך, רוצה להראות לך כמה אושר נטעת בכל-כך הרבה אנשים כאשר ציוות עוד בחייך כי במותך אתה מוכן להעניק חיים לאדם אחר.
כל-כך הייתי רוצה לפגוש אותך עכשיו לתת לך חיבוק ענק, לבכות מעצב על חייך היפים והמלאים כל-כך שנקטעו בפתאומיות ולבכות מאושר על חיי שניצלו ושבו אליי בחזרה.
סיוון, אני מקווה שאכן אתה מסתכל עכשיו מלמעלה על כולנו, האנשים שבמותך ציוות להם חיים, ומרגיש איזושהי תחושת סיפוק וגאווה על-כך. אתה נטוע עמוק עמוק בכולנו, נזכור אותך ונודה לך לעד.
אני שואפת עכשיו נשימה ארוכה ועמוקה וממלאה הרבה אוויר בריאותינו המשותפות, לכבודך.
שלך לנצח,
דפנה.
