עליזה נשרי - סבתא-דודה
לסיווי
עברו כבר שנתיים
הכאב והעצב מתעצמים שבעתיים
אין יום שהוא לא יום זכרון
מהיום הראשון ועד היום האחרון
משהו שבור ממאן להתאחות
לא יעזרו הבכי ולא האנחות
נשארנו בודדים רק עם זכרונות
ועם שברון כל החלומות
בנתיים החיים נמשכים
ובצריף על שמך מתאספים החברים
בשעות בין ערבים
ערבי שישי וחגים
הרוח שלך כל כך מרגישה
נמצאת שם מלטפת נוסכת שלווה
וכאשר צולים בשר על האש
חסר קולך המרעים והרוגש
הדר לפעמים כועסת שאנחנו אומרים:"הוא היה מושלם"
מה לעשות אולי משום כך
לא היה מקום בישבלך בעולם
אוהבת עליזה
