אמא - אירית
סיווי שלנו
היום בדיוק לפני 6 שנים עדיין קיווינו שהנס יגיע ואתה בכל זאת תצליח לחיות.
גם במיטה בבית החולים היית גדול וחזק, כזה שתמיד מצליח ותמיד משיג עם כוח רצון אדיר. אבל... המכה בראש היתה חזקה מידי והרפואה עדיין לא מתקדמת מספיק כדי לתת מענה...
בצער נוראי נפרדנו ממך והסכמנו שחלקים ממך יתרמו למען הצלת חייהם של אחרים.
המחשבה שחלקים ממך עדיין חיים בגופם של אחרים, מעודדים אותנו ונותנים לנו כוח להמשיך.
כל זאת, בידיעה שבכל זאת משהו ממך עדיין ממשיך ומותך לא היה סתם תאונת דרכים מיותרת ומטופשת.
ומאז... מידי שנה כמה ימים לפני ראש השנה אנחנו נפגשים, משפחה וחברים, להיזכר ביחד ולהתגעגע ביחד.
6 שנים חלפו והגעגועים אליך גוברים ככל שחולפים הימים.
השנה תמנו את רבקה שכה אהבה אותך לידך. גם היא הלכה מאיתנו בחטף מבלי שנוכל להתכונן לכך.
אני רוצה להאמין לדבריו של אורי שכל המתים הם כוכבים בשמים ובטח אתם אי שם ביחד מתבוננים בנו...
עם כל הצער הגדול היו לנו גם שמחות השנה:
לאביב חגגנו בר-מצוה והדר השתחררה מהצבא ואנחנו מאד נהנים להיות הסבים מהקיבוץ של אורי ועמית.
נוח על משכבך בשלום בן אהוב שלי אשר לנצח תישאר בן 20
