רוית לוי - כיתת דולפין
סיוון יקר
אנחנו עומדים כאן היום וכבר שנה עברה.
שנה שלמה – ואתה אינך עוד.
קשה לתאר במילים ואין מספיק דמעות, בכדי להביע את עוצמת הכאב וגודל החלל שנותר בנו ככיתה בלעדייך.
כל כך הרבה געגועים, אתה כל כך חסר לנו...
חסר לנו הצחוק שלך וטוב ליבך, הנחישות שהייתה בך והשיחות הקולניות שנהגנו לקיים, ותמיד היית חלק מרכזי בהן.
במשך השנה שחלפה שיפצנו את הצריף שלך והוא עומד עתה לתפארת.
אנו פוקדים אותו כל הזמן, כאילו בהולכנו לשם אנחנו הולכים אליך, להיות איתך.
הקשר שלנו עם המשפחה שלך, אהבתם אליך והחוזק שלהם ראוי להערכה, ומשמש לנו מקור התחזקות.
דמותך מלווה אותנו במשך כל הזמן: אנו חולקים איתך רגעים קשים, וצוחקים יחד איתך ברגעינו השמחים.
תמיד נזכור אותך.
תישאר חקוק בלב כל אחד ואחת מאיתנו.
אוהבים אותך מאוד,
חבריך מ"דולפין"
*כתבה בשם הכתה: רוית לוי, הוקרא מעל הקבר ביום השנה
----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- --
