כתבה: נועה בנתור
סיוי יקר
כ"כ הרבה זמן לא דיברנו.
בשנים הראשונות הייתי באה לקברך בכל ביקור בארץ ומספרת לך מה נשמע..... מתייעצת.
רבים אולי לא יודעים, או לא זוכרים, אבל היה לנו קשר חזק ואינטימי.
הדיסק והברכה היפה שנתת לי ליומולדת קצת לפני שנהרגת הולך איתי ממקום למקום, ממדינה למדינה.
אני מתגעגעת. אליך, לרוך שלך, לתמימות של התקופה.
לחברויות – שהיינו בטוחים שיימשכו לנצח.
(כמה צחקנו והתווכחנו, ומתק הנסיעות אל הצוות שלך ושל עידן בשבת – לא היה לזה תחליף.
ודווקא לפני הנסיעה רבנו - על משהו שנראה היום כ"כ טיפשי, אבל אתה לא וויתרת והמשכת להתקשר אלי - לא רצית לנסוע לרמת דוד בלעדיי.)
כ"כ הרבה השתנה מאז.
סיוי – כמה הייתי רוצה לראותך כרגע. לספר לך על כל מה שעברתי, להתייעץ ולהתלבט איתך.
נדמה שככל שהזמן חולף השליטה נשמטת מידיי.
אני מקווה שטוב לך שם למעלה. שיש לך איזושהי שלווה, מנוחה. אני מבטיחה לבקר יותר, לשתף אותך יותר – תמיד עזרת לי בעבר.
אוהבת, נועה.
