אמא - אירית
סיווי שלנו,
בכל שנה בסתו כשחבצלת החוף פורחת והציפורים הנודדות מתחילות להגיע לאזור הבריכות שלנו, מגיעים לפה משפחה וחברים להתייחד איתך ולזכור אותך.
כאן, בין הכרמל לים בנוף שכל כך אהבת טמנו אותך לפני 14 שנים
לי ולאבא אין יום בלי געגוע ולפעמים אנחנו לא מבינים איזה כוח יש לחיים ולהישרדות...
אני עדיין שומעת ויודעת לזהות את צליל קולך וצחוקך....
אני עדיין חשה את הריח שלך הנודף מבחורים צעירים שמזכיר לי אותך...
אני רואה את דמותך צרובה בזיכרון שלי כאילו רק אתמול היית נוכח...
אני עדיין שומעת איך יצאת מהבית לבילוי של יום חמישי בערב, אחרי שחזרת מהצבא.
אני עדיין שומעת את הסיפורים והחוויות מהצבא ותוכניות לעתיד: קורס קצינים, קצין טרור ועוד...
אני עדיין שומעת את צילצול הטלפון הנוראי בשעה שלוש לפנות בוקר
אני עדיין חשה את הנסיעה לבית חולים בהרגשה קשה אבל עדיין עם המון תקווה
אני עדיין חשה את הטלטול בין תקוה ליאוש בטיפול נמרץ ניורו-כירורגי
אני עדיין שומעת את הבשורה שאין עוד מה לעשות כי אתה מת מוות מוחי
אני עדיין חשה את החתימה על תרימת האברים והנסיעה הביתה המומים, כואבים, בוכים....
כאילו אך אתמול קברנו אותך פה...
ומאז, כבר 14 שנים אנחנו מתאספים פה משפחה וחברים לזכור אותך....
ב 14 השנים שחלפו כולנו גדלנו, התבגרנו, וחלק מאוהביך גם הלכו לעולמם
בני גילך כבר מקימים משפחות, ומפתחים קריירה...
ואנו במשפחה הקטנה שלנו המשכנו בחיינו וניסינו אפילו להצליח יותר בשבילך...
ואתה נשארת רק בן 20 ושלושה חודשים... בחור צעיר עם המון תוכניות לעתיד והמון מרץ, יוזמה ועשייה שנקטעו בבת אחת
למרות 14 השנים שעברו בשבילי זה כאילו קרה אתמול...
למרות 14 השנים שעברו אני עדיין מדברת איתך כמעט בכל לילה
למרות 14 השנים שעברו הגעגועים לא נעשים קלים יותר אלא להפך
במשך השנים גדל והתרחב מעגל התומכים והזוכרים אותך... אני רוצה להודות לכולכם בשם המשפחה כולה. אני בטוחה שסיון מלווה את כולנו, את אילו שהיו איתו בקשרים קרובים ואת אלה שסיון הפך להיות חלק מהם בגלל שלמדו להכירו דרך אוהביו ומכיריו ....
שנה טובה
