סיון בני היקר,
אתה ילד כל כך מיוחד ונהדר שקשה להאמין שאתה רק בן 20 וקצת ואנחנו נמצאים במעמד הזה.
"מי יתן מותי תחתיך היום…"
קשה עלינו הפרידה ואני לא יכולה להבין עדיין כיצד נוכל להמשיך לחיות ללא הכניסות הדרמתיות שלך הביתה כשאתה ממלא את כל החלל בנוכחותך.
אתה בן אהוב וחבר יקר שידע לשתף אותנו בהתלבטויותיו ומחשבותיו.
אפשר היה לשוחח איתך כמעט על כל נושא שבעולם מכוון שהיית סקרן וחקרן ורצית להבין ולדעת כמעט בכל תחום.
תמיד אתה מאורגן ומסודר ובזמן האחרון החיים נראו מבטיחים עם משימות מוגדרות ותפקידים שהיית גאה שבחרת לעשות אותם.
אתה ילד משימתי אשר מתנדב ולוקח על עצמו משימות ומבצע אותם בצורה מושלמת ואנחנו ייחלנו עד הרגע האחרון שתצליח גם במשימה האחרונה – להשאר איתנו.
אח נהדר להדר המתבגרת והמתלבטת שהיא כל כך גאה בך. ולאביב שאתה כמעט "אלוהים…"
לעולם לא נשכח איך היית אומר לנו שאביב הוא הילד שלך… והוא בעצם הדבר שאתה הכי אוהב בעולם.
תמיד נזכור אותך צעיר, יפה וחתיך חבר נאמן ורגיש לזולת.
מי ייתן והחלקים שנתרמו מגופך ימשיכו לתת חיים לאנשים ראויים…
אמא אירית
